120 אלף חברי הליכוד בעלי זכות בחירה יפקדו ביום שלישי הקרוב 131 אתרי הצבעה ברחבי הארץ כדי להצביע בבחירות המקדימות בליכוד. בניגוד לשנים עברו, הפריימריז מתנהלים על מי מנוחות ובפרופיל תקשורתי נמוך. מעבר לקטטה מתוקשרת שבה קראה מירי רגב לא להצביע לגילה גמליאל, אין רשימות חיסול או מלחמות עולם של בכירים בליכוד על מיקומים.

הניסיון מלמד שבנימין נתניהו ממילא ממנה את מי שהוא רוצה, כך שמקום זה או אחר לא יביא לשינוי דרמטי במצבו של המתמודד. ובכל זאת, יש שמונה שאלות מסקרנות על הפרק, שייענו בחצות עם פרסום התוצאות:

מי יגיע למקום הראשון?

גלעד ארדן הגיע למקום הראשון בפריימריז האחרונים ובמקום השני אחרי גדעון סער בפריימריז לכנסת ה-19. אבל בליכוד מרגישים שארדן לא יצליח להוביל גם הפעם. לארדן היתה קדנציה בעייתית מאוד במשרד לביטחון הפנים. בשלב מסוים הוא היה מתוסכל ומיואש מחוסר יכולתו להסביר לליכודניקים כי אין ביכולת השר לביטחון הפנים לעצור את מפכ"ל המשטרה.

מאז שעזב רוני אלשיך, ואף שאין מפכ"ל חדש, ארדן נראה מאושש יותר בזירה הפנימית

מי שעוד מנסים להגיע לפסגה הם רגב ויולי אדלשטיין. רגב אהודה מאוד בקרב קהלים מסוימים בליכוד, אך מעוררת אנטגוניזם מצד חלק מחבריה, שעושים מאמצים למנוע ממנה את המקום הראשון. אדלשטיין, שהגיע למקום השני בפריימריז הקודמים, מאמין שיצליח לטפס עוד מקום אחד. יו"ר הכנסת סבור שתדמיתו הממלכתית, המכובדת היא זאת שגורמת לתחושת גאווה בקרב החברים.

מי שלושת החדשים שייכנסו לעשירייה?

שלושה בכירי הליכוד שהגיעו לעשירייה הראשונה בבחירות הקודמות אינם אתנו עוד, והם מפנים שלושה מקומות לפחות בעשירייה הראשונה. סילבן שלום, שהגיע למקום החמישי, התפטר מהכנסת בשל טענות על הטרדה מינית; משה יעלון מהמקום השישי עזב את הליכוד; ודני דנון, שהגיע למקום השמיני, בהחלטה שהדהימה את חבריו בליכוד, העדיף להישאר עד הקיץ בניו יורק ולא לחזור להתמודד לכנסת הקרובה. מעמדו של זאב אלקין, שהגיע שביעי, לא ברור. המרוץ הכושל שלו לראשות העיר ירושלים סכסך אותו עם גורמים רבים בליכוד, ונראה שהתקדמותו של המטאור הפוליטי תיעצר קצת.

מי שרואים את עצמם כמועמדים להיכנס לעשירייה הם גדעון סער שחוזר (ועליו בהמשך). למרות הדימוי שלו כממליך המלכים של הליכוד, הפריימריז הקודמים לא עשו חסד עם חיים כץ, וחשוב לו מאוד להיכנס כעת לעשירייה. גמליאל עצמה מסיימת קדנציה טובה וסולידית במשרד לשוויון חברתי, וח"כ דוד ביטן פופולארי מאוד בליכוד, למרות החקירות.

לאן יגיעו ברקת, גלנט וסער?

הפריימריז לרשימה הארצית בליכוד נחשבים למרחץ דמים שמצריך כוחות פוליטיים אדירים כדי לצלוח אותו. אחרי ארבע שנים מחוץ למשחק, סער חורש את הארץ ערב־ערב בכנסים של הליכוד ומנסה למצב את עצמו כמוח אנליטי־מנהיגותי שצריך להיות בצמרת הליכוד.

בקרב בכירי המפלגה חלוקות הדעות אם הקטטה הפומבית עם נתניהו הועילה או הזיקה לו. סער משדר שהוא לא נפגע מטענת נתניהו שהוא חתרן, וטוען שזה מעניין את התקשורת, אבל לא את המצביעים. אחרים טוענים שהוא נתקל בקשיים והרמות גבה.

 יואב גלנט, שעבר אך לאחרונה מכולנו, מתכונן לרגע הזה שנתיים־שלוש. עוד ב-2016 החליט לעבור לליכוד והתחיל להופיע בכל אירוע של פעילי המפלגה. נתניהו דוחף את גלנט בכל האמצעים שברשותו, והמנגנון המפלגתי אף נתן לו את המספר "100" בטופס הפריימריז.

ברקת נראה החלש מבין השלושה. אף שהשקיע מיליונים רבים מהונו במרוץ, הוא מתקבל בליכוד באדישות.

מי ייפלט מהרשימה?

עד המקום ה-37 מוקצים 21 מקומות לנציגי הרשימה הארצית. על המקומות האלו מתמודדים 26 חברי כנסת מכהנים (30 פחות נתניהו, בני בגין שפרש, אסנת מארק, המתמודדת על משבצת האשה החדשה, ואברהם נגוסה, שמתמודד על משבצת העולים), בתוספת ברקת, גלנט וסער. כלומר, שמונה חברי כנסת מכהנים או בכירים מבחוץ יישארו בבית, ותשיעי נוסף יהיה במקום ה-27, שיכול להפוך גבולי.

האם זה הסוף של איוב קרא?

זו הכנסת הרביעית שבה מכהן נציג הציבור הדרוזי בליכוד, והפעם הוא גם הצליח להגשים את חלומו לשמש כשר בממשלה. עד עתה נכנס קרא לכנסת במשבצת השריון לבני מיעוטים, ואף שכבר היה חבר כנסת מכהן הותר לו להתמודד במקום המשוריין. הפעם, מסיבות שאינן ברורות, ולמרות מפגני החנופה, סר חנו בעיני נתניהו והוא נטל מקרא את הפריווילגיה. בבחירות הקודמות קיבל קרא 13 אלף קולות, הרחק־הרחק מהמינימום של 20,800 שנדרשו כדי להיכנס לרשימה. לפי כל ההערכות בליכוד, לקרא אין סיכוי ממשי להמשיך לכנסת הבאה.