ספין תקשורתי או טענה משפטית – משפט נתניהו
עו"ד סאמר עלי
לפני תחילת המשפט אמר ראש הממשלה במסיבת עיתונאים את הדברים הבאים :
"בשנים האחרונות מצאו פטנט חדש - גורמים במשטרה ובפרקליטות חברו לחבורת רק לא ביבי כדי לתפור לי תיקים מופרכים והזויים. המטרה היא להפיל ראש ממשלה חזק מהימין ולהרחיקו מהנהגת המדינה למשך שנים רבות. לא אכפת להם אם יבוא פודל צייתן מהימין, כאלה תמיד יש, אבל אני לא פודל, אני לא מוכן לפנות ישובים, ולכן צריך להפיל אותי".
עוד הפליא ראש הממשלה בתקיפת המפכ"ל לשעבר והמשטרה, ולא חסך מביקורתו הנוקבת על רשויות אכיפת החוק בראשם הפרקליטות . למעשה מדובר בראש ממשלה, שהינו ראש מדינה התוקף את מדינתו ואת הזרועות השלטון שהוא - באופן עקיף או ישיר ממונה עליהם.
משפטו של נתניהו התחיל בבית המשפט המחוזי בירושלים בישיבת ההקראה , זו הישיבה הראשונה שבה הנאשם (נתניהו) אמור להשיב לכתב האישום נגדו- בו הוא ישיב אם מודה הוא או מכחיש , זה הוא תחילתו של תהליך משפטי פלילי בהתאם להוראות חוק סדר הדין הפלילי , ובגדרו של אותו דיון מכיר החוק בזכות הנאשם להעלות טענות מקדמיות כנגד האישום נגדו , או טענות לחוסרים בחומרי חקירה ועוד טענות שיכולות להביא את הדיון הראשון תחת מעטה של "דיון ראשוני" לקראת הבאות שבמשפט .
אין מחלוקת כי מסיבת העיתונאים ו/או ההצהרה התקשורתית שהיתה לפני המשפט הפכה לחלק איצתדנטאלי מההליך המשפטי כך לפחות הציבור ראה (ולא המשפטנים) , שעה שראש הממשלה מעלה טענות כבודות משקל כנגד רשיות אכיפת החוק, בין אם החוקרים שחקרו אותו, ובין אם הפרקליטות . אגב כך שטענותיו לא פסחו על ראש התביעה הכללית מר אביחי מנדבליט היועץ המשפטי לממשלה . הטענות שהעלה נתניהו נגדם הם חמורות, ולכאורה, כל מאזין בר דעת יבין , כי מדובר בניסיון של תפירת תיק על לא עוול בכפו של נתניהו .
חרף הטחת האשמות ו/או הביקורת ו/או החשדות, כנגד רשיות החוק ,הרי עיון בפרוטוקל הדיון הראשון מראה, כי לא נטענה כל טענה מקדמית ממוקדת וקונקריטית – בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי בהתאם לסעיף 149 לחוק כנגד רשיות אכיפת החוק- לפחות בשלב זה של הדיון, או לפחות בדבר שיקול הדעת של מגיש כתב האישום כטענה של הגנה מן הצדק . אלא טענה עמומה שמסתתרת אחרי חוסר בחומרים , חרף הצהרת הפרקליטה כי החומרים הועברו כבר בשימוע וכן באפריל 2020 ולו כדי להעמיד את הנושא למבחן משפטי . ובמה הדברים האמורים .
טענות מהסוג שהעלה נתניהו (בתקשורת) כנגד רשיות אכיפת החוק – גורמים במשטרה ובפרקליטות כלשונו - מקומם היה להעלות ולהתברר במסגרת בית המשפט הפלילי ,כטענה מקדמית בהתאם לסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי ובמיוחד הגנה מן הצדק, והן מכוח העילות המנהליות, בהתאם לבג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל משרד המסחר והתעשיה (6.2.2006) (להלן: "הלכת ניר עם" או "הלכת ניר עם כהן"). למעשה מי שמטיח האשמות כבדות משקל בגורמי האכיפה שלמעשה הביאו להגשת כתב אישום נגדו באופן פסול . היה חייב ולא רק מצופה ממנו - להעלות טענה מקדמית של התעמרות רשיות האכיפה או של שיקולים זרים בהגשת כתבי האישום או טענות אחרות מסוג זה שמקורם במשפט המנהלי . אך כאמור עיון בפרוטוקול לא ראינו דבר כזה מלבד הכוונה לעלות בעתיד טענה מקדמית – אך לא פורטה . שעה שטענה כזו הייתה אמורה להיות בשלוף ואינה מצריכה דחייה. שכן על פי הצהרת רוה"מ בתקשורת היא ידועה לו כבר מתחילת החקירה, למעשה הלכת ניר עם קבעה . כי מי שיש לו טענות כנגד רשיות אכיפת החוק – בשיקול הדעת המנהלי - רשאי להעלות במסגרת המשפט הפלילי שלו כלומר במסגרת בית המשפט המחוזי שבפניו מתברר האישום . בג"צ קבע למעשה בעניין זה :
ואכן, על דרך השיגרה ובהיעדר טעמים מיוחדים, סבורים אנו כי דרך המלך להעלאת טענות כנגד הפגמים שנפלו בהגשת כתב אישום (כולל בשלב החקירה) הינה במסגרת ההליך הפלילי גופו. קביעה זו נסמכת על מספר טעמים: ראשית, בדרך זו יימנע הצורך מפיצול הדיון ומניהול שני הליכים נפרדים סביב סוגיות קרובות. פיצול כזה לא רק שאינו רצוי משיקולי יעילות ומטעמי חיסכון במשאבים שיפוטיים, אלא שהוא אף עשוי לגרום לסחבת מיותרת ולהתמשכות בלתי סבירה של ההליך הפלילי (השוו וראו, עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נז(1) 196)). שנית, לעיתים קרובות כרוכה השאלה המתעוררת באשר לחוקיות או לסבירות ההחלטה להגיש כתב אישום במחלוקות עובדתיות שונות. לערכאה הדיונית הכלים המתאימים לבירור שאלות עובדתיות ומהיבט זה עדיפה היא על פני בית המשפט הגבוה לצדק. שלישית, יש לזכור כי לרשות הערכאה הדיונית עומד מגוון של אמצעים לטפל בפגמים שנפלו בהגשת כתב האישום. בית המשפט יכול לעשות שימוש בסעדים מתונים ומידתיים שאינם מגיעים כדי ביטולו של כתב האישום. כך למשל, יכול הוא להורות על ביטולם של אישומים ספיציפיים או להביא בחשבון בשלב קביעת עונשו של הנאשם את הפגמים שאירעו בהליך הגשת כתב האישום (ע"פ 4855/02 הנ"ל, פיסקה 21; כן השוו וראו הדיון שעורך נקדימון באשר לפורום המתאים להעלאת טענת הגנה מן הצדק: נקדימון, עמ' 164-161). לאור האמור לעיל, לא נמצא כי במקרה דנא קיימת הצדקה לפתיחת שעריו של בית המשפט הגבוה לצדק בפני העותרים, שעה שמצוי בידם מסלול חלופי להעלאת השגותיהם. למותר לציין, כי באם תידחנה הטענות באשר לפגמים הנטענים בהתנהלות התביעה, יוכלו העותרים להשיג על כך בפני ערכאת הערעור, היה ויורשעו בסופו של יום.
חרף מסע התקשורתי שבו הוטל דופי רב מאוד, בגורמי החקירה ובגורמי הפרקליטות , למרבה הפלא נעדר מפרוטקול הדיון כל טענה מנהלית /פלילית כנגד רשיות אלה מלבד אמרות כללית על כוונה לטעון טענה מקדמית שלא הובהרה . שעה שהלכת ניר עם אף מפרטת את המקרים שבהם נאשם יכול להעלות טענות במסגרת הגנה מן הצדק כנגד רשיות האכיפה שחלקם עונים על הדברים שהוטחו בתקשורת כנגד גורמי האכיפה וידועים לנאשם עוד מתחילת החקירה וחומר הראיות בגינו די בו להערכתינו כדי להעלות את הטענה מייד . וכך כלשון בית המשפט :
לא מן הנמנע כי במסגרת הליך פלילי תידרש אף הערכאה הפלילית לבקר את חוקיות פעולותיהן של רשויות האכיפה בעת העמדה לדין פלילי. זאת, בפרט כאשר הנאשם עותר לביטולו של כתב האישום, בין אם בשל היעדר סמכות להגיש את כתב האישום, בין אם מחמת פגם שנפל בהליך החקירה או הגשת כתב האישום, בין אם בשל פסול בשיקול הדעת ובין אם משום שעומדת לו "הגנה מן הצדק" (ראו למשל, ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ (טרם פורסם) פיסקה 20; י' נקדימון, "הגנה מן הצדק" (תשס"ד) 111-109 (להלן - נקדימון)). כך, ניתן למצוא בפסיקה דוגמאות שונות למקרים בהם אגב הדיון בחוקיות כתב האישום בחנה הערכאה הפלילית את התנהלותה של התביעה. חלק מן המקרים נסבו סביב פגמים פורמאליים שנפלו בפעולות התביעה ואשר נגעו להגשת כתבי אישום מבלי שניתן לכך אישור מאת היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המחוז (ראו למשל, ע"פ 6/80 חסבלה נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(4) 725; ע"פ 5715/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 10189/02 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 322/03 ח. אלי בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 10/97 חג'בי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ואילו במקרים אחרים דובר בפגמים דיוניים, הנוגעים, בין היתר, להפרת זכות הטיעון של הנאשם (רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 637) ולאי תקינותו של הליך החקירה שקדם להגשת כתב האישום (ע"פ 4855/02 הנ"ל, בפיסקאות 50-49. שם אותרו פגמים בהסמכתם של חוקרים פרטיים שפעלו מטעמו של הממונה על ההגבלים העסקיים). איננו רואים צורך להידרש לשאלה האם הפגמים הנזכרים, כולם או חלקם, נכנסים תחת כנפיה של הדוקטרינה הידועה כהגנה מן הצדק. בין אם מדובר בהגנה מן הצדק ובין אם מדובר בטענות שמחוצה לה, ניתן להעלותם בפני הערכאה הדיונית. מכאן, שאף בענייננו אין כל מניעה לכך שהעותרים יעלו בפני בית הדין, ולאו דווקא בגדרי העתירה דנא, את השגותיהם באשר לתקינות הליך הגשתו של כתב האישום נגדם. בית הדין, בדונו בהליך הפלילי, וככל בית משפט פלילי, רשאי ומוסמך לדון לא רק בטענות המכוונות ישירות כנגד האישום הפלילי, אלא אף בהשגות על התנהלותן של רשויות המינהל טרם הגשתו של כתב האישום. כוללים אנו במסגרת זו הן את שלב החקירה והן את ההתנהלות של התביעה עד להגשתו של כתב האישום.
הנה כי כן , העברת מסרים תקשורתיים מחוץ לאולם בית המשפט, לא זכה לתמיכה משפטית בתוככי אולם המשפט . אילו לנאשם היו טענות מבוססות – ולא סתם סיסמאות פוליטיות – חזקה עליו שהיה מעלה טענה מקדמית במסגרת הדיון הראשון ולא להסתתר אחרי חוסרים בחומר שכבר התקבל בשימוע לפני יותר שנה בערך . כנגד שיקול הדעת "המוסת" של גורמי האכיפה . משנעדר הדבר הזה מהטיעון המשפטי בבית המשפט באופן מפורש (מלבד אמרות כליליות ) הרי שאין – לעת הזו – כל יסוד לטענות והביקורת הנוקבת כנגד גורמי האכיפה מלבד ספינים תקשורתיים בלבד .
כאמור הלכת ניר עם , אפשרה לנאשמים להעלות טענות כנגד רשיות האכיפה במסגרת ההליך הפלילי עצמו והסמיכה את בית המשפט הפלילי לדון למעשה בטענות מנהליות כנגד בעלי הסמכא שהגישו את האישום . דבר שהיה בעבר נתון רק לסמכות בג"צ . מכאן הפלא שטענה מסוג זה לא עלתה מייד ולאלתר – לפחות נוכח חומרתם כתיאור ראש הממשלה- חרף הקמפיין התקשורתי כנגד גורמי האכיפה.
יובהר כי פרקליטי נתניהו העלו בטיעוניהם כי קיימת אפשרות להעלות טענות מקדמיות כאשר יצללו את חומר הראיות ומשיקבלו את כול החומר , אולם חומר הראיות היה בפניהם כבר בשלב השימוע , ולצורך טענות מנהליות כפי שאלה הועלו בתקשורת די בחומר שהיה נמצא בשימוע ודי בהצהרת הפרקליטה כי החומר נמסר אז מדוע לא נטענה הטענה או נאמר באופן מפורש כי תשמע הגנה מן הצדק לפחות במה שנאמר בהצהרה התקשורתי לפני המשפט !!!!
לדעתינו , הטענות בפן המנהלי של שיקול הדעת של גורמי האכיפה, יכלו להעלות כבר בשלב הראשון, וגם אם היה קיים חוסר בראיות ,עדיין הטענה יכלה להיות מושמעת בדיון הראשון נוכח היות מנהלית באופיה .
סאמר עלי , עו"ד
הערה : הדברים שנכתבו אינם יעוץ משפטי והם לפי מיטב הבנתי המשפטית ואין בהם כל התחייבות משפטית .
